יותר משצריך לכעוס על תקלת הסלמונלה עצמה, צריך לכעוס על המנכ"לית ששיקרה
כשהמנכ"לית נשאלה מדוע היא שיקרה, התשובה הייתה "היא לא שיקרה, היא פשוט לא תיקנה"
כבר 11 שנים שאני מסקרת את תחום הצרכנות, ולצערי התרגלתי לשאול שאלות נוקבות ולקבל תשובות מתחמקות. אלא שהפעם נחצה גבול. העובדה שבמשך שבוע היו כולם בטוחים שהמוצרים הנגועים של יוניליוור הם קורנפלקס של אלופים ודלי פקאן היא לא פחות שערורייתית מעצם הימצאות הסלמונלה עצמה. החברה ידעה בדיוק באילו מוצרים מדובר. היא ידעה שמדובר בשלושה מוצרים – קורנפלקס של אלופים רגיל + בד"צ וקוקומן צדפים – אך מאחר שהמידע הזה לא היה בידי העיתונאים, היא בחרה שלא לתקן אותם ולהמשיך לגרום לציבור להאמין בדיווח הראשון. הסיבה, כמובן, היא שקוקומן הוא מוצר לילדים, וזה היה מגביר את הפאניקה ומצניח את המכירות.
שיא השיאים היה כאשר המנכ"לית לכאורה התראיינה כדי לשדר שקיפות – ובריאיון לא טרחה לעדכן את הציבור שמדובר במוצרים הללו. לאחרונה היא נשאלה מדוע היא שיקרה, והתשובה הייתה: "היא לא שיקרה, היא פשוט לא תיקנה". אם זה לא עלבון לאינטליגנציה של הציבור, אני תוהה מה כן.
אני חייבת להודות שכאשר חברת יוניליוור הקפידה שלא לציין את המילה "סלמונלה" בכל תגובותיה הראשונות וגם לא הזכירה את שמות המוצרים הנגועים, נדלקה אצלי נורה אדומה, אבל לא העליתי בדעתי שחברה בסדר גודל כזה תרשה לעצמה להונות כך את הצרכנים, את העיתונאים ואת רשתות השיווק. בטח ובטח לא העליתי בדעתי שמנכ"לית החברה תוביל מדיניות מניפולטיבית שמתבססת לא רק על ערפול מכוון, אלא על הסתרת האמת והובלת הציבור לחשוב שהמוצר הנגוע הוא מוצר אחר.
הזלזול הזה בציבור צריך להדאיג אותנו משום שהוא משקף כנראה תפיסת עולם שנהוגה בחברה, ומי יודע כמה ליקויים שהחברה זיהתה בעבר היא הסתירה.
בושה למותג הבינלאומי, בושה לתלמה, בושה למנכ"לית ענת גבריאל ובושה למשרד יחסי הציבור ששיתף פעולה עם הבגידה הזאת באמון הציבור. אם יש סיבה שלא להאמין יותר לאף מילה שיוצאת מפיה של יוניליוור ואנשי יחסי הציבור שלה, הרי שזו הסיבה, ולא המקרה הנקודתי של הסלמונלה – שאולי עוד אפשר היה למחול עליו אם הייתה פה שקיפות.
