משחקים בכאילו – סיכום השבוע שלי

משחקים בכאילו – סיכום השבוע שלי

רגע לפני שמתחיל שבוע חדש, הנה כמה מהדברים שנוגעים לחיי היומיום שלנו כאן וקרו השבוע

תהיו חברים, שתפו את הכתבה

למי שלא הספיק, למי שפספס, למי שלא קרא – הנה כמה דברים שקרו השבוע וכדאי לדעת עליהם:

ומרחת פני זקן

נעלבתם מקצבת הזקנה? אין בעיה. בכנסת מקשיבים לכם. גם שם חושבים שקצבת הזקנה מעליבה. מה עושים? מעלים אותה! סתאאאם. מחליפים לה את השם, ומעכשיו תקבלו גמלת אזרח ותיק! 

למען האמת, עכשיו באמת נעלבתי – בשמי ובשם הזקנים, הקשישים, הגמלאים, האזרחים הוותיקים ואיך שלא תרצו לקרוא להם. העיסוק המיותר בסמנטיקה מסיח את הדעת מהעיסוק האמיתי שצריך להיות – בגובה העלוב של הקצבה – שאפילו לא מאפשרת לקשישים לחצות את קו העוני. אמנם שר הרווחה חיים כץ אמר השבוע כי ידאג גם להעלות את הקצבה כדי שהקשישים יוכלו לדגדג את קו העוני מלמלעלה, אך מדובר בהעלאה שולית, וגם היא תיקח עוד זמן רב. בקיצור, על זה נאמר – משחקים בכאילו.

הפסקת סיגריה

התחקירים של חיים ריבלין בחדשות ערוץ 2, שחשפו חשש לשחיתות בהתנהלות משרד הבריאות ושר הבריאות בכל הנוגע לטיפול בעישון ובסיגריות בישראל, הובילו את המשרד להכריז על החמרת הטיפול בנושא.

בין היתר, מתכנן המשרד לאסור פרסום לסיגריות כמעט בכל המדיות (למעט שילוט חוצות), להחמיר את ההגבלה על עישון במקומות ציבוריים – כולל בגני שעשועים וליד גני ילדים, ולהסדיר את החוקים הנוגעים לסיגריות אלקטרוניות כך שיהיו דומים לסיגריות רגילות.

השבוע התפרסמו לא מעט כתבות בנושא. מומלצת במיוחד כתבתה של רוני לינדר גנץ בדה מרקר, שמספקת הצצה לסכומים שהתעשייה הזאת מגלגלת, אבל הנה מה שאני חושבת על כל העניין: הבעיה היא לא הפרסום במדיות הרגילות והבעיה היא לא עישון במקומות ציבוריים. הבעיה מתחילה בגיל 14-15-16, כשילדים ובני נוער מתחילים לעשן בשביל להרשים את החברים שלהם, כי הם חושבים שזה מגניב וכי קל כל כך לקנות סיגריות.

את המשאבים הכספיים והארגוניים צריך למקד בבני הנוער ובנקודות הגישה לסיגריות – ולא לחשוב שבהיעדר פרסום, אנשים יעשנו פחות.

בקיצור, גם על זה נאמר – משחקים בכאילו.

הפקק בקצה המנהרה

בקול ענות תרועה ובטקס רב רושם בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כץ, נחנכו מנהרות הראל בכביש מספר אחד – תוך הבטחה לשיפור בתנועה המובילה לירושלים. אלא שלא רק שהפקקים נשארו בעינם ואפילו החמירו – שכן רק בחודש מאי ייפתח נתיב שלישי בכביש הבין-עירוני המוביל לבירה – אלא שתושבי מבשרת הפכו לחצי אסירים.

הכניסה והיציאה מהיישוב, שמתגוררים בו כ-30 אלף איש – הפכו לבלתי נסבלות – הן בגלל הפקקים והן בגלל המעקפים שמאריכים משמעותית את הנסיעה ליישוב. בנוסף, התחבורה הציבורית יצאה מתוך היישוב ומאלצת את התושבים לצעוד קילומטר וחצי ולחכות באזור מחלף חמד – מה שהופך את השימוש בתחבורה ציבורית לבלתי נסבל ויגרום כנראה לרכישת עוד רכבים פרטיים.

אז עשו טקס, הוציאו 200 מיליון שקל ומה מסתבר? רק בעוד 5 שנים – כאשר יושלם כל הפרויקט כולו סביב ירושלים – תורגש הקלה בפקקים.

בקיצור, גם על זה נאמר – משחקים בכאילו.

אין אוויר

בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה נגד רכבת ישראל ממחישה כמה קל להפקיר את הבריאות שלנו – ברכבת ישראל יודעים כבר שנים שמצב הזיהום בתחנות השלום ת"א ויוספטל בת ים הוא הרבה מעל התקן – ובכל זאת לא נוקטים באמצעים המתחייבים כדי למנוע מאיתנו להכניס לראותינו חלקיקים נשימים.

בראשית החודש אמר השר להגנת הסביבה כי בכל שנה  מתים בישראל בטרם עת 2,500 איש כתוצאה מזיהום אוויר, שמרביתו נובע מתחבורה. כל שנותר לקוות הוא שהבקשה לייצוגית תתקבל וההרעלה השקופה תעלה מספיק כסף – כך שהיא תרתיע גופים מלהמשיך ולזהם בלי חשבון.

לקוח מועדף

השבוע נחשף עוד טפח בפרשת אליעזר פישמן – שבמשך שנים ארוכות רכש כל נכס שהתחשק לו בכסף שלא היה לו, צבר חובות של כ-5 מיליארד דולר, ודאג לרשום על שם אשתו וילדיו את הווילות בסביון.

חובה לצפות בתחקיר המקור כדי להבין איך עובדת בישראל מערכת הבנקאות ואיזה כישלון מהדהד מתווסף לרשימת הכישלונות של הפיקוח על הבנקים – שהניחו לבנק הפועלים, לאומי ובנקים נוספים להעניק לפישמן הלוואות של מיליונים מבלי אפילו לנקוב בתאריך פרעון ומבלי לדרוש בטוחות.

האם מישהו מבין הבכירים המדושנים שאישרו את ההלוואות הללו ישלם איזשהו מחיר על הפקרת כספי הציבור? לא. אנחנו, הציבור, נשלם.

דפנה הראל כפיר
דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...
תגובות: 0

נגישות