פואנטה פואנטה - דפנה הראל כפיר נכנסת לארנק שלכם http://poenta.co.il/templates/rt_ambrosia/custom/images/about/logo/logo-naked-500-200.png דפנה הראל כפיר admin@poenta.co.il +972-525-454-669

כאן עושים עיתונות עצמאית! תמכו באתר 'פואנטה' ע"י תרומה - לפרטים נוספים >>

פואנטה פואנטה - דפנה הראל כפיר נכנסת לארנק שלכם http://poenta.co.il/templates/rt_ambrosia/custom/images/about/logo/logo-naked-500-200.png דפנה הראל כפיר admin@poenta.co.il +972-525-454-669

בעד ונגד שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה

שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה מחייב התייחסות לשורה ארוכה של שיקולי בעד ונגד. הדילמה הזו לא קיימת רק בישראל אלא משותפת למדינות מערביות בכל רחבי העולם, אך יש על הפרק גם לא מעט פתרונות עם יתרונות משמעותיים. הנה כמה מהם

חמישי, 18 מאי 2017

מיותר לציין שילדים עם צרכים מיוחדים זכאים לחינוך בדיוק כמו כל ילד אחר. השאלה המתבקשת היא האם לשלב אותם במערכת החינוך המסורתית ובאיזה אופן כדאי לעשות את זה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא מדובר על הכרעה שקשורה לשיקולים כלכליים או תועלתניים. יש שורה ארוכה של גורמים שמשפיעים על הדילמה ומחייבים התייחסות מקצועית. בנוסף, ניתן לראות דיונים סביב הנושא הזה כבר בשלבי ההכשרה המוקדמים של לימודי חינוך מיוחד ועד דרגי הניהול והפיקוח בבתי הספר.

הדילמה סביב שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך לא קיימת כמובן רק בישראל. בכל רחבי העולם המערבי מנסים למצוא פתרונות לשילוב ראוי, מבלי לפגוע בזכויות של אף תלמיד. לכך יש להוסיף את הרגישות של ההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים ואת השאיפה שלהם להשיג עבור יקיריהם את החינוך הטוב ביותר. מצד שני, נדרשת סקירה אובייקטיבית של הנושא על מנת להגיע לממצאים מבוססים ויש גם צורך בהיכרות עם פתרונות אלטרנטיביים.

בניגוד לעבר, היום כבר יש מידע לא מבוטל שניתן להיעזר בו על מנת להחליט בעד ונגד שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה. המידע הזה מגיע משורה ארוכה של מחקרים סטטיסטיים וממעקב בפועל אחר ביצועים של תלמידים עם או בלי השילוב הראוי. המידע גם משמש כנקודת התייחסות מרכזית להכרעה בין היתרונות והחסרונות של כל אפשרות.

בעד: סביבה תומכת שמאפשרת לילדים להתפתח

הגישה בעד שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה גורסת שכל הילדים שווי זכויות ולכן מגיע להם ללמוד יחד עם עמיתיהם, בעיקר כאשר מדובר על ילדים באותה קבוצת גיל ובאותה מערכת חינוך כללית. היתרון בהקשר הזה הוא כמובן העברת מסר של נורמליזציה גם עבור ילדים שלא מוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים. ילדים שפוגשים בעלי מוגבלויות בסביבה הטבעית מבינים שמדובר על משהו נורמלי לחלוטין, הם מפתחים איתם קשרי חברות בדיוק כמו ילדים אחרים ויש להם גם נטייה לעזור להם.

במילים אחרות, סביבה תומכת שמאפשרת לילדים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים להתפתח במערכת החינוך אמורה להשפיע לטובה גם על הילדים "הרגילים" לכאורה. גם אם משתמשים בהבחנות גסות מן הסוג הזה ואפילו אם מתעלמים לרגע מהעובדה שאף ילד אינו רגיל ושלכל ילד יש צרכים מיוחדים משל עצמו, מבינים שיש משמעות חינוכית מסוימת לשילוב בין ילדים שונים. השוני בין הילדים עשוי לבוא לידי ביטוי בהבדלים פיזיולוגיים, ביכולת תפיסה קוגניטיבית, בשלב התפתחותי ועוד.

באמצעות שילוב ילדים בעלי מוגבלויות במערכת החינוך הרגילה ניתן למנוע מצב שבו מקשים על הילד להתמודד עם אוכלוסייה אחרת. הבידוד של הילד במסגרות של חינוך מיוחד לא רק משחרר את מערכת החינוך מאחריות, אלא גם פוגע בתחושת ההערכה העצמית של הפרט. 

נגד: זמן הוראה ופגיעה בילדים

השיקולים נגד שילוב ילדים בעלי מוגבלויות במערכת החינוך הרגילה לא מבטלים את ההתייחסות ההומאנית והמוסרית לנושא.

הטענה העיקרית היא שמדובר בסופו של דבר בפעולה לא אפקטיבית שרק תפגע בכל הצדדים. לפי הגישה הזו, שילוב ילדים בעלי מוגבלויות במערכת החינוך הרגילה מעכבת את הכיתה, פוגעת עוד יותר בתחושת הביטחון העצמי של הפרט ומציבה אותו במצב מתסכל של חוסר אונים.

יתרה על כך, על פי הגישה שגורסת שלא כדאי לשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה, אין לכל המורים את הכלים להתמודד עם ההשלכות.

ילדים חריגים זקוקים ליותר זמן למידה והוראה והתקשורת מולם שונה לחלוטין. מורים שמעוניינים לחנך תלמידים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים נדרשים לעבור הכשרה ספציפית. אי אפשר לתת את ההכשרה הזו לכלל המורים מפאת היעדר תקציבים ומשאבים, מה גם שלא תמיד ברור מה התועלת בכך.

החשיבות של מרכזי תמיכה אזוריים

קשה וגם אין צורך להכריע בסוגיה של בעד ונגד שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה. בסופו של דבר, מדובר על דילמה שמהדהדת תפיסות שונות של חינוך. מצד שני, יש ניסיון ליישם פתרונות אלטרנטיביים ולמעשה לשלב באופן חלקי את התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים לפחות בחלק מהמערכות של החינוך הרגיל.

מודל הזרם המרכזי של השילוב למשל קובע מדיניות מקומית יישומית מנחה ולפיו ניתן להקצות מסגרת שילוב ייעודית עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

כבר בשנת 2001 נפתחו בארץ מרכזי תמיכה אזוריים שנקראים גם "מתי"א", שמתפקדים כמסגרת המספקת שירותים לתלמידים המשולבים במערכות חינוך רגילות. המטרה היא להבטיח תמיכה טיפולית לילדים עם לקויות קשות, לאפשר למסגרת החינוך הרגיל לקבל שירותי חינוך מיוחדים כדי למנוע הפניה שלהם לועדות השמה ומסגרות חינוך מיוחד ולעודד ראייה מערכתית יישובית של דרכי הטיפול בתלמידים עם צרכים מיוחדים.

מלבד האמור לעיל, יש לזכור שלא כל התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים צריכים את אותה תשומת לב ואת אותם כלים.

ההבדלים בין תלמידים בעלי צרכים מיוחדים גדולים לא פחות מאשר ההבדלים בין תלמידים שמוגדים על פי מערכת החינוך "רגילים". הדרך שצריך לעבור עד שנדע להבחין בצורה טובה יותר בצרכים אלו היא עוד ארוכה.

בינתיים, אפשר להיעזר ביתרונות של פתרונות הביניים ובעיקר להישאר קשובים לצרכי התלמידים עצמם. כך ניתן לדוגמא לשלב רק חלק מהילדים בעלי הצרכים המיוחדים בחינוך הרגיל, ובמקביל לדאוג למערכות חינוך מיוחדות עבור תלמידים שלא מצליחים למצוא את מקומם הראוי. 

תוכן מומלץ מרחבי הרשת