ישראכרט סירבה לזכות לקוח שכרטיסו נגנב על חיובים שבוצעו לאחר הגניבה. כיצד הסתיימה התביעה?
תביעה מעניינת שהוגשה על-ידי לקוח ישראכרט הסתיימה בפסיקה שכדאי לצרכנים להכיר. כרטיס האשראי נגנב, הלקוח הודיע לחברה כחוק, אך ישראכרט טענה שכרטיס האשראי עם השבב החכם אינו ניתן לפיצוח. מה קובע חוק כרטיסי חיוב ולטובת מי פסקה השופטת?
מה עושים כשכרטיס האשראי נגנב? מדווחים כמובן לחברת האשראי, מבטלים את הכרטיס ואף אמורים לקבל זיכוי על סכומים שבוצעו לאחר הגניבה – במידה שההודעה נמסרה בהתאם לחוק.
אלא שלא תמיד זה כל כך פשוט. לקוח ישראכרט שכרטיסו נגנב, נחשד ע"י ישראכרט כמשתף פעולה עם הגנבים ונתקל בסירוב לקבל את כספו.
הלקוח תבע את ישראכרט למשפט (13446-12-12) גם כדי לקבל את כספו חזרה וגם כדי לקבל פיצוי על עגמת הנפש, ותוצאות התביעה מעניינות וחשובות לשאר הצרכנים – שכן כל צרכן עלול להיתקל במצב דומה.
אלה פרטי המקרה:
באוקטובר 2011 לקוח ישראכרט טס לחופשה בלונדון עם בת זוגו. לדבריו, כרטיס האשראי שלו נגנב על-ידי שני אנשים בתרגיל עוקץ, שבו אחד מהשניים הטריד אותו בצורה מאיימת בעת שהלך בגפו, והשני הזדהה כשוטר בתפקיד, עיכב את המטריד ואותו, ובמהלך בדיקת תכולת המסמכים הצליח לגנוב את כרטיס האשראי שהיה בארנק מבלי שהבחין בכך.
מיד כשהבחין בהעדרו של כרטיס האשראי, כ-30 דקות לאחר הגניבה, הוא הודיע על כך לישראכרט באמצעות בנו.
רק לאחר שחזר לישראל, נודע לו לראשונה כי בכרטיס הגנוב בוצעו משיכות בסך 29,706.42 ₪ – חיוב שביקש שלא לבצע בעקבות ההודעה וביטול הכרטיס שנגנב.
בישראכרט ביצעו חקירה טלפונית ופרונטלית, אך לא זיכו אותו. הלקוח תבע הן את ישראכרט והן את בנק הפועלים שבו מתנהל חשבונו.
ישראכרט טענה שכרטיס האשראי שמחזיק התובע הוא הבטוח ביותר, ולא ניתן לפצח את הקוד הסודי מכרטיס האשראי עצמו. כדי לחזק את טענתה, העיד מנהל באגף לביטחון וניהול סיכונים בישראכרט, מר משה אליהו, כי לא ניתן לפצח את הקוד הסודי של הכרטיס.
לדבריו, מאחר שכל המשיכות בוצעו ע"י שימוש בקוד הסודי – טענתו של הלקוח מעוררת תמיהה. לטענתו, דפוסי הפעולה המוכרים להם כמו גם לחברות האשראי האחרות ולמשטרת ישראל, כפי שעלו ממעשי הונאה בעבר במקרים של משיכות מזומנים, הינם התכחשות למשיכות שבוצעו על-ידי בעל הכרטיס עצמו או מסירת הכרטיס בצירוף הקוד הסודי לאחרים.
מכאן משתמע שישראכרט פקפקה בגרסתו של התובע לגבי אירוע הגניבה.
החברה הציגה תמונות מאזור משיכת הכסף, וטענה שרואים שם את התובע מתרחק מהמקום. לכן, לדבריה, היא החליטה שלא להשיב לו את כספו.
התובע מצדו התעקש כי האדם שנראה בתמונות אינו הוא והוא אפילו לא דומה לו. לטענתו, כל התמונות שהוצגו אינן כוללות תיעוד, תאריך, שעה ומיקום כמקובל בצילומי מצלמות אבטחה וייתכן שאינן קשורות כלל למקרה, וצולמו במקום ובמועד אחר.
ישראכרט הציעה ללקוח לעשות פוליגרף. הוא סירב, אך הציע לטוס ללונדון למסור עדות במשטרה. הצעתו לא התקבלה.
לטענה של ישראכרט שלפיה הקוד הסודי של הכרטיס הוא הבטוח ביותר ולא ניתן לפריצה, הוא השיב כי הוא אפילו לא ידע שנעשה שימוש בקוד הסודי במהלך המשיכות. עוד הוא טען שכאשר הוא נחקר בישראכרט – נאמר לו במפורש כי קיימת אפשרות לגניבת הקוד.
בנק הפועלים טען שהוא בכלל לא רלבנטי לתביעה, שכן הוא אמנם הבעלים של ישרכרט ואמנם התובע מנהל בו את חשבונו, אולם הבנק אינו אחראי לפעולות המבוצעות בכרטיס האשראי.
טענת ישראכרט: "לא ניתן לפרוץ כרטיס חכם"
סוגייה שעלתה במהלך התביעה היא סוגיית השבב החכם.
כאמור, מטעם ישראכרט העיד מר משה אליהו, מנהל באגף לביטחון וניהול סיכונים בישראכרט, וטען כי כרטיס האשראי שהונפק ללקוח היה "כרטיס חכם", דהיינו, כרטיס המכיל שבב אלקטרוני (צ'יפ) לצורכי זיהוי. לטענתו, כרטיס מסוג זה הוא המילה האחרונה בתחום בטיחות כרטיסי האשראי והוא נחשב לכרטיס הבטוח ביותר: "על-פי המידע הקיים באגף הביטחון של ישראכרט, כמו גם בחברות אשראי אחרות, לא ניתן בשום פנים ואופן לפצח את הקוד הסודי של הכרטיס מתוך הכרטיס עצמו, שכן הקוד אינו מופיע על הכרטיס או בפס המגנטי שעליו".
לדבריו, משיכת מזומנים באמצעות הכרטיס יכולה להתבצע רק כאשר מתמלאים שני תנאים מצטברים: האחד, נעשה שימוש בכרטיס חיוב הנושא עליו פס מגנטי שפרטיו זהים לפרטי הפס המגנטי של הכרטיס שהונפק ללקוח כפי שהם רשומים במחשבי הבנק, והשני, שימוש בקוד הסודי שהונפק לשימושו הבלעדי של בעל הכרטיס.
עוד הוא טען כי עד היום לא ידוע בכל העולם ובכול חברות האשראי ולו מקרה אחד מוכח של פיצוח הקוד הסודי של כרטיס החיוב. יודגש, כי מכשירי האשראי בעולם כולו פועלים באותה שיטה ואם ניתן היה לפצח את הקוד מתוך הכרטיס הייתה פעולת כל המכשירים בעולם כולו מופסקת. לדבריו, אמנם מוכרים להם מקרים של העתקת הקוד הסודי והפס המגנטי בדרכי רמייה, אולם פעולה זו מצריכה משאבים יקרים ומאמצים רבים ולעולם אינה נעשית ברמת הלקוח הבודד, אלא לגבי מספר רב של לקוחות בעלי מכנה משותף, שימוש באותו מכשיר בנק באותו יום.
אלא שהשופטת פקפקה בקביעות הנחרצות של ישראכרט בדבר האמינות המוחלטת של הכרטיס עם השבב החכם – ומי שגרם לה לפקפק בכך היה דווקא מר אליהו בעצמו. כשנשאל בחקירתו הנגדית אם הקוד אינו מופיע על הכרטיס ענה: "אני התכוונתי שהוא לא מופיע בצורה גלויה. הקוד הסודי נמצא בתוך הצ'יפ בכרטיס באזור מובטח ומוצפן…".
גם המומחה מטעם בנק הפועלים סיפק סיבה לפקפק בגרסת ישראכרט. כשנשאל אם גנב יכול לבצע משיכות אם העתיק את הקוד בבית המלון שהוקלד או בדרך אחרת, ענה: "חד משמעית כן", וזאת בניגוד גמור לגרסת מר אליהו, שטען כי האפשרות להעתקת הקוד הסודי בבית המלון הינה בלתי סבירה. כשנשאל מר אליהו אם הקוד הסודי נגנב, העיד: "יכול להיות".
מה קובע חוק כרטיסי חיוב?
סעיף 5(ב) לחוק כרטיסי חיוב קובע כי: "הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה", וסעיף 5(ג)(1) לחוק כרטיס חיוב קובע כי: "אם מסר הלקוח את ההודעה תוך שלושים ימים מיום שנעשה לראשונה שימוש לרעה, לא יהיה אחראי לסכום העולה על 450 שקל".
הוראת סעיף 6 לחוק כרטיסי חיוב, עוסקת באחריות להשבת סכומי חיוב שנעשו תוך שימוש לרעה בכרטיס חיוב:
"(א) חוייב לקוח בשל עסקאות או פעולות שנעשו תוך כדי שימוש לרעה בכרטיס חיוב, ישיב המנפיק ללקוח, בהקדם האפשרי אך לא יאוחר משלושים ימים מיום הודעת הלקוח, את סכום החיוב, למעט הסכום שבו חייב הלקוח לפי סעיף 5(ג)."
החוק מחריג מקרה שבו הלקוח נתן בעצמו את הכרטיס לאדם שעשה בו שימוש לרעה, אך השופטת קיבלה את גרסת הלקוח שטען שהכרטיס נגנב ממנו. השופטת האמינה ללקוח וגם אמרה שסירובו לעבור בדיקת פוליגרף הוא סירוב לגיטימי.
לדבריה, גרסתו הייתה אמינה ועקבית והיא האמינה לו שהוא לא מסר לאיש את כרטיס האשראי או את הקוד הסודי.
התובע יקבל חזרה את כספו וגם פיצוי כספי על עגמת הנפש
שופטת בית משפט השלום תל אביב, אילה גזית, מתחה ביקורת על כך שישרכארט השתמשה בתמונות כדי להוכיח את טענתה שהלקוח הוא הגנב, שכן היא אמרה שהתמונות מטושטשות וגם חסרות כל תיעוד לגבי המקום והמועד שבו צולמו: "אין אפשרות לזהות את התובע בתמונות, לא באופן קרוב לוודאי, ואף לא בסבירות גבוהה".
השופטת קיבלה את גרסת התובע כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו וקבעה כך כי על ישראכרט ובנק הפועלים להשיב לתובע את הכספים אשר נמשכו מחשבונו.כך קבעה השופטת:
-
- הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 29,706.42 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.10.11 ועד התשלום המלא בפועל.
- לאחר שהנתבעים לא רק שלא זיכו את חשבונו של התובע בסכום שנמשך, אלא שניהלו את ההליך עד תומו, שלא לצורך, התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, ועל-כן הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
- הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בגין אגרת בית-המשפט ששולמה (מחצית ראשונה ושנייה), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום תשלום האגרה ועד התשלום בפועל, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
קראו עוד כתבות מעניינות בפואנטה:
-
החברה פשטה רגל, ישראכרט לא הפסיקה את החיוב. איך הסתיימה התביעה?
-
איפה הכי זול לקנות גלקסי S9?
-
חופשה משפחתית בווילה – מה דעתכם על וילה בגליל העליון?
-
כל מה שאפשר לקבל בסוכנות טויוטה שיודעת מה הלקוחות צריכים
