שרת המשפטים איילת שקד פועלת להחלת אגרה של 62,000 שקל על הגשת ייצוגית. את מי היא משרתת?
שקד, שאמורה לדאוג לרווחת כלל אזרחי ישראל, מקדמת מהלך שכל-כולו מיטיב עם התאגידים הגדולים במשק
חברת הסלולר גבתה מכם תשלום לא מוצדק, ומסתבר שמדובר במדיניות של החברה? יצרנית כלשהי הקטינה את האריזות בניגוד לחוק? בקרוב תצטרכו לגייס סכום פעוט של 62,000 כדי להגיש נגד החברות הללו תביעה ייצוגית בבית המשפט המחוזי – כך לפי התקנות שהחליטה שרת המשפטים איילת שקד להוציא לפועל בקרוב, כפי שפרסם אתמול חן מענית בגלובס. מדוע? כדי "לצמצם תובענות סרק". אם התביעה תוגש לבית המשפט השלום, האגרה תהיה נמוכה יותר… 50,000 שקל.
מדובר בסכומי עתק שמשמעותם אחת: סוף לתביעות הייצוגיות – בעיקר הצרכניות, שמבוססות בדרך כלל על נזק של שקלים בודדים או עשרות שקלים לצרכן הבודד ונזק מצטבר של מיליונים לצרכנים כולם. מדוע? משום שמעטים אלה שיכולים לשלוף סכומים כאלה מכיסם, גם אם הם מניחים שהעוולה שנגרמה להם חמורה והתביעה מוצדקת.
כצרכנית במדינת ישראל, אינני יכולה שלא לשאול את עצמי את מי משרתת שרת המשפטים שאמורה לדאוג לרווחת כלל אזרחי ישראל, כאשר היא מקדמת מהלך שכל-כולו מיטיב עם התאגידים הגדולים במשק, עם יצרניות המזון, עם חברות התקשורת, עם חברות הביטוח ועם הבנקים? וגם אם נניח שטובת מערכת המשפט היא היחידה שעומדת נגד עיניה, האם זה לגיטימי? האם בזה מסתכם תפקידה של שרת משפטים? האם אין לה אחריות ציבורית למסחר הוגן בישראל?
הרי בסופו של דבר, מטרתה של תביעה ייצוגית היא להגן על כלל הצרכנים באמצעות תובע אחד שמזהה עוול המשותף לו ולנפגעים אחרים. ייתכן שאותו תובע ניזוק בשקלים בודדים ומן הסתם לא משתלם לו להגיש אפילו תביעה קטנה. במציאות הצרכנית של 2016, בכל יום כמעט מפסיד לקוח כמה שקלים בגלל הונאה או מדיניות של חברה כלשהי. מנין יכול אדם כזה לגייס 50,000-62,000 שקל כדי לתבוע את החברה?
בקרב עורכי דין רבים עוררה ההודעה הזאת סערה, ובחדרי חדרים אומרים שם שמאחורי המהלך הזה עומדים גופים מסחריים חזקים שפשוט נמאס להם להוציא מיליוני שקלים בכל פעם שהנזק שהם גורמים לצרכנים נחשף לעיני הציבור ומוגשת בגינו בקשה לייצוגית. ספק אם מי מעורכי הדין הללו יעז לומר את הדברים האלה בגלוי, אבל שלא לייחוס, הדברים הללו נאמרים. בתוכנית צבע הכסף ברשת ב', שהגשתי היום לצדה של פארלי שחר, אמר יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נווה, כי שקד לא נועצה עמו קודם להחלטתה. לדבריו, הוא מתנגד למהלך וייפגש עם השרה כדי להניא אותה מכוונתה.
המצדדים בשקד טוענים שעורכי דין הפכו את התביעות הייצוגיות לספורט שהם מתעשרים ממנו. ובכן, אין ספק שזכייה בתביעה ייצוגית, ואפילו פשרה, מניבה לעורכי הדין שכר נאה, לפעמים של מיליונים רבים. אך זה לא המצב ברוב התביעות. הרווח הנפוץ יותר נע סביב 200,000 שקל, שאותם מקבל העו"ד לפעמים לאחר כמה שנים מרגע הגשת הבקשה.
בעיניי, זה גם לא משנה – כל עוד נעשה צדק עם הצרכנים וכל עוד החברה נדרשת גם להפסיק את התנהלותה הפוגענית וגם להחזיר כסף לציבור, או לחילופין לתרום אותו לעמותות, המצב הזה טוב לאין שיעור ממצב שבו חברות עושות ככל העולה על רוחן מתוך ידיעה שאין דין ואין דיין.
הטלת אגרה של עשרות אלפי שקלים גם אינה פרופורציונלית לאגרות אחרות במערכת בתי המשפט, למשל 2,500 שקל כאשר פונים לבית המשפט העליון.
בנוסף לכל אלה, רק השבוע אושר לקריאה שנייה ושלישית חוק שמטפל בבעיה של תביעות סרק. לכן, טוב תעשה השרה אם תשקול מחדש את החלטתה, ולכל הפחות תתאים את גובה האגרה לאגרות המקובלות והשפויות במערכת.
